<h1>הגהות שערי דורא סימן כ'</h1>
<h2>דף ו:</h2>
א)אם מלח בשר שחוטה בהדי בשר נבילה אפי' בכלי מנוקב ב)השחוטה אסורה מן התורה מכח הציר דנוח יותר לבלוע מן הדם דציר של בשר נבילה אסור מן התורה כדאמר רבא הטמאים לרבות ג)צירן ורוטבן וקיפה שלהן. והא דמסיק בפרק גיד הנשה [צ"ט ע"ב] דציר זיע בעלמא הוא דמשמע דציר מדרבנן הוא דאסור התם איירי ד)בציר של דגים טמאים שהוא מדרבנן ה)[א"כ אם נמלח דג טמא עם דג טהור הוי איסור דרבנן ואם יש ספק בדבר יש להקל] ולפיכך קונים דגים מלוחים מן הגוים דספק הוא ו)אם נמלחו עם דג טמא וספיקא דרבנן לקולא. ועוד ראייה דציר דגים מדרבנן ז)מפ' אין מעמידין [ע"ז מ' ע"א] דקאמר לא שנו אלא לטבל בצירן אבל לטבל בגופן אסור ומדקא מפליג בין צירן לגופן ש"מ דציר דגים טמאים מדרבנן. ח)אמנם תבא מאירה באיש שרואה בעיניו דגים טמאים עם דגים טהורים (ונמלחו) (במ"ס כתוב ששורין ובקצתם כתוב מלוחין) יחד בכלי וקונה אותם לכתחלה ועליהם אמר הכתוב [הושע י"ד] (ופושעים) (כ"י) (ורשעים) יכשלו בם ואי איכא ספיקא אם נמלח בשר שחוטה בהדי בשר נבילה הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא. [שערי דורא הלכ' מליחה סימן כ']. א)0אם מלחו יחד בשר נבילה ובשר שחוטה וסלקו קודם פליטה כתב ראב"ן שמותר. ואין נראה לראבי"ה דציר נבילה חזק הוא ומבליע אפי' קודם גמר פליטה הגה באשר"י בפ' כל הבשר. ב)0ציר נבילה דאורייתא הכי קיי"ל אע"ג דמהר"ם הובא במרדכי פגה"נ תרע"א פסק בתשובה דאף ציר נבילה מדרבנן מקבלת מהר"י ברונא ומהרי"ש. ג)0צירן היינו לחלוחית היוצא מגופן ורוטבן היינו מי תבשיל שנתבשל בהן וקיפה היינו תבלין ושאר דברים שנתבשלו בהן ומיחוי הבשר שבתוך הרוטב. בסמ"ג כתב דכח הציר נוח לבלוע יותר מן הדם ולא אמרינן איידי דטרוד לפלוט לא בלע דציר נוח יותר לבלוע מדם. וציר טמאים דאורייתא ואפילו בכלי מנוקב אסור עד כאן לשונו. כ"י פאריש. ד)0ציר דגים טמאים אינם אלא מדרבנן. וע"ז אנו סומכין כשמביאים על קרון אחד או בחבית אחת דגים מלוחים טהורים וטמאים ביחד. שמתירין אותם דסד"ר הוא שמא לא נמלחו בתחלה יחד. ואחר שפלטו כל צירן עירבן יחד אשר"י סוף פ' אין מעמידין. ה)0גוים המוכרים דגים טהורים מלוחים כל זמן שאין אנו רואין ביניהם דגים טמאים הרי הן מותרים [ד"ו שכ"ד. ר"ל דספד"ר לקולא] ועוד דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אפי' היכא דאיכא לברורי ואפי' אם נמצא דג טמא ביניהם אם הוא נמצא באמצע הדגים משליכו לחוץ וכולן מותרים ואפי' אי ליכא ס'. ואי איכא ס' מותר לד"ה הלכה למעשה אם הוא מונח באמצע הדגים עכ"ל הא"ז פ"ק דבכורות. (כ"י ס"א אבל אם אינו מונח באמצע הדגים אינו מועיל ס' דחיישינן שמא לא נמלח עמו רק נגע בהן אח"כ ע"כ וזה פירושו דחיישינן שמא לא נמלח עמו רק נגע בהן אח"כ ולכך אינו מועיל ס' אם אינו מונח באמצע דחיישינן שמא כשנגע בהן אח"כ לא נגע בכולן רק במעט בהן ואותן שנגע בהן נעשו חתיכה דאיסורא, וחזרו ואסרו השאר למ"ד שצריך ס' אפי' בציר דגים דרבנן דס"ל בשאר איסורים מין במינו במשהו ע"כ). וז"ל א"ז גדול ואפי' היכא שנמצא דג טמא ביניהם אם מונח באמצע נ"ל שהם מותרים אפי' אי ליכא ס' באותן דגים משליכו לחוץ ואוכל כל שאר הדגים שכבר נהגו כר"ת דס"ל דכל איסורין בס' ומדרבי יהודה נשמע לרבנן דאפי' לר' יהודה דאמר מין במינו לא בטיל (לא קאי אציר דגים ובטל בס') (ס"א אית ליה דרביעית הלוג של ציר דגים טמאים בטל במאתים) לרבנן נמי דאמרי מב"מ בטל בס' ציר דגים דרבנן בטל ברוב ואם יש שם ס' והוא מונח באמצע הדגים מותר לדברי הכל הלכה למעשה עכ"ל א"ז גדול בפ"ק דבכורות. כתב במיימוני ספט"ו מ"א וז"ל דג טמא שכבשו עם דג טהור, ציר הכל אסור אא"כ הי' טמא אחד ממאתים מן הטהורים ע"כ. ו)0והרמב"ם כ' דג טמא שכבשו עם דג טהור כו' שמעתי לפרש דעת הגאון [דעת הגאונים] דווקא כשכבשן זה עם זה במכבש כדי להוציא צירן שאז יוצא עיקר לחלוחית הבשר הוא דבעינן מאתים לבטל. אבל בשאר מיני ציר מודה (פי' דבטל בס') מהרא"י ז"ל. אם בא ראובן והגיד לפני שמעון שראה דגים טמאים בתוך דגים טהורים אם מאמינו שמעון לראובן אסור לקנות. אבל אם אמר שמעון איני מאמינך ואינו בידו מותר לקנות כך פסק הר' ליב מאירפר"ט (וי"ג ליברמאן מערפורט כ"י אקספארד). דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין פירש"י הדגים לבדן אסורין ורשב"ם פי' דגם עופות אסורין ונראה דלא נאסר מן הדגים אלא כדי קליפה וגם נראה דאיירי דוקא בחתיכה של דגים או שלימים וניטל קשקשיהן [ס"א קשקשותיהן] אבל אם היו עדיין בקשקשותיהן שרי עכ"ל הרא"ש ז"ל כה"ב. דגים ועופות שמלחו יחד כו' ורשב"ם פירש אף העופות אסורין. וכתב א"ז דאין נראה לר"י פי' הרשב"ם והכי נהוג דאשר"י דחק ליישב דבריו כדמוכח מתוך דבריו ובתוס' מסיק בהדיא דלא כהרשב"ם מהרא"י ז"ל. ז)0הגה (ד"ק) הכי איתא פרק אין מעמידין ואלו מותרין באכילה טריית שאינה טרופה היינו שראשה ושדרה ניכר וציר שיש בו דגה היינו שכילכית שוטטת בו ופרש"י שראשה ושדרה של דג, ודג ניכר שדגים ניכרים בין טמאים לטהורים בראשיהן ובשדרתם שהטמאים ראשיהם חדין ואין להן חוט השדרה. כילכית גדילה בציר דגים טהורים ואם יש שם ציר דג טמא אין כילכית גדילה בו שוטטת כלומר צפה עכ"ל רש"י ז"ל ואיתמר רב הונא אמר עד שיהא ראשה ושדרה ניכר רב נחמן אמר או ראשה או שדרה ואמר רב יהודא אמר שמואל משמיה דעולא מחלוקת לטבל בצירן אבל בגופן אסור עד שיהא ראשן ושדרן ניכר פרש"י אבל בגופן לאכול גופן של דגים של טריית [ד"ק הגה אשר הב"י סי' פ"ג מעתיקה] ועכשיו אנו נוהגים אפילו על דגים יבישים שאין קונים מהם כשמונחין יחד ובכל איסור והיתר (כונתו לשערי דורא) כתב שרוין יחד. ועל זה צ"ע למה אין אנו קונין מהם כשמונחין יחד ודוק אם י"ל כמו שאמר הר"י דעכ"ח אינו יכול להיות כששורין יחד דא"כ אפי' ספיקא לא הוי כיון דשורין יחד אז ודאי הוי כאלו נמלחו יחד דאסורין לכך צ"ל דמונחין יחד דאוסרין מספיקא, ומיהו זה אין נראה לי דהא עינינו רואות דאותו הערינגש ואותן דגים טמאים שקורין עלי"ן שרויין יחד ואפ"ה אנו קונין הערינג"ש וזה היינו מטעם כמו שאומר הר"י דעכ"ח אינם מלוחים יחד דהא הערינג"ש הם נצודים ממרחק. ובאותו מקום צריך למולחן והדגים הטמאים שקורין עלי"ן הם נצודים פה ולכך עכ"ח לא נמלחו יחד אלא לאחר מכאן הושרו [ס"א הונחו] יחד א"כ גבי דגים יבישים למה תאסר, ואותן שמביאין מאונגארן לאושטרייך אבל אין מביאים ביניהם דג טמא מותרים ואם נמלחו ביניהם דג טמא אם הוא נמצא באמצע הדגים משליכו לחוץ וכולם מותרים אפי' ליכא ששים ומדר' יהודא נשמע לרבנן דר"י אית ליה מין במינו לא בטל בס' אבל ציר דגים בטל בס' א"כ לדידן דאפי' מב"מ בטל בס' א"כ ציר דגים בטל ברוב [כן הוא בב"י העתקת הגש"ד זה. ויש גירסא לר' יהודא דסובר מין במינו ל"ב אבל ציר דגים בטל במאתים אבל בס' לא זכרה הגירסא] כיון דאיסור דרבנן הוא. ושוב כתב דאי איכא ס' מותר לדברי הכל כשמונח באמצע הדגים וכן איתא בס' א"ז עכ"ל. ח)0אמנם תבא מאירה באיש אשר רואה בעיניו דגים טמאים וטהורים ששורים יחד כן המנהג שנמנעים מלקנות דגים מלוחים אם רואים דגים טמאים אצלם אפי' אינן נישרין אצלן בעריבה רק שמונחים עמהן וביניהן על השלחן כשמוכר אותן וכ"מ בא"ז פ"ק דבכורות דכ' כל זמן שאין אנו רואין ביניהם דגים טמאין מותר משמע אם (יש בתוכו) (ס"א רואין) אסור וכן יראה משם ראיי' ג"כ דא"צ להחמיר ולפשפש ולחפש תוך הדגים אם יש בתוכן דגים טמאים דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אפי' היכא דאיכא לברורי. אמנם הערינגש אם אנו רואין דגים טמאים בתוכן כתב מרדכי בפרק אין מעמידין דסתם דגים מלוחים אסורים דשמא נמלחו עם הטמאים חוץ מהערינג"ש וביק"ש שאין דגים טמאים נמלחים עמהם. וכיון דידוע שאין נמלחים עם הטמאים מה בכך אם אנו רואים דמונחים ביניהם וניהו נמי דלא קיימ"ל כפיסקא דמרדכי בהא דאסר סתם דגים מלוחים משום דרוב הגאונים פליגי ומתירין מספק. אבל בהך שריותא דהערינג"ש לא פליגי ואע"ג דבמרדכי פרק כה"ב כ' דהרינג"ש ופיק"ש מותרים מספק וכיון דספק הוא א"כ שייך לומר בהו ופושעים יכשלו בם, מ"מ נראה דהני דגים שמונחים עם הערינג"ש בכל הארצות הללו ודאי לא נמלחו עמהם כי מביאין ההערינג"ש ממרחקים בחביות המיוחדים להם לבדם. וא"כ למאי ניחוש לה. אך אם אנו רואין אותן נשרין בעריבה עם הטמאים ויש בעריבה עם הטמאים ציר הרבה ממי השרייה יש לחוש שעתה ע"י השרייה בולעים ההערינג"ש מן הציר של טמאים והראי' דבמרדכי כה"ב כתוב דיש לזהר כשמדיחין הבשר אחר המליחה שיתנו מים הרבה בכלי עד שיהיו ראוין לשתיה מחמת הציר ונהי דלא קיימ"ל הכי (אלא כמו שכ') [דהא כ'] בהגה באשר"י בהאי פרק ע"ש הא"ז דהיכא דאיכא מים אפי' נטף ציר לתוכו (ובלעו) (ס"א וקלטו) טעם הציר הרבה אינו חשיב כרותח בשביל כך אמנם מ"מ הא עינינו רואות שמי שריית הציר חזקים הם ויש לחוש. אמנם אם ספק שמא נישרו בחביות עם הטמאים היכא דלא חזינן לא חיישינן דציר דגים מדרבנן. ואפי' אי חזינן לפעמים בבית נכרי ששרה אותו כך לא מחמרינן ליזהר מליקח מאותו נכרי דאימר אקראי בעלמא הוא כדא' פ' אין מעמידין ואפ"ה לא חש למילתיה אקראי בעלמא הוא. ובדגים מלוחים יבישים שמעתי שנוהגים נכרים כשמוציאין אותם מן המים קורעין אותם ומולחין כל אחד לבדו ותולין אותן מפורדין זה מזה כדי שתשלוט בהן החמה יפה ויתייבשו מכל צד ולפיכך הי' נראה להקל אפי' מונחין ביניהם דגים טמאים. אמנם כמדומה שנהגו לאסור ג"כ ויראה הטעם משום דרגילות הוא דשמנונית הרבה ניכר בהן. ואפשר חוששין לדברי הסמ"ק דכתב דהיכא דיש שמנונית איכא חששא דאורייתא. מהרא"י ז"ל.
